הזכות לציית / מהבמה המרשימה ועד לתצוגת המשחק, "בית ברנרדה אלבה" בתיאטרון באר שבע היא הצגה קשה ומצוינת שלא תשכח במהרה. ביקורת תיאטרון

פורסם בתרבות גלובס, 11/12/14

עידית טפרסון ב"בית ברנרדה אלבה". צילום: מעיין קאופמן, יח"צ תיאטרון באר שבע
עידית טפרסון בתפקיד ברנרדה. צילום: מעיין קאופמן, יח"צ תיאטרון באר שבע

@@

קירות עירומים, ללא חלון או אפילו ציור על הקיר, שייצר אשליה שקיים עולם בחוץ, הבמאי גדי רול שואב את הצופה מהרגע הראשון אל המיקרו-קוסמוס התובעני של "בית ברנרדה אלבה". המדיום הוא המסר, אותה אמרת כנף של חוקר התקשורת מרשל מקלוהן, מקבלת בהצגת תיאטרון באר שבע, ביטוי שאין חד ממנו. במה מן המרשימות והמנומקות שנראו כאן בשנים האחרונות.

בתוך הקוביה הצהובה והמנוכרת הזאת, שרק נראית כמוארת באור יום, השמש אינה זורחת וגם לא תזרח. אט-אט, מה שמתחיל כהתפעלות מתמונת פתיחה אסתטית שכוללת 17 נשים מתאבלות לובשות שחורים, שנעות כאחת, מסביבה של בעלת הבית ברנרדה, הופך לתחושת מחנק מעיקה. הקירות הללו אינם מקיפים רק את חמש בנותיה של האם העריצה, אלא את הקהל כולו. אווירה קלסטרופובית שאין אפקטיבית ממנה על מנת להמחיש את העולם הפאשיסטי והאיום, שעיצב הגאון הספרדי לורקה זמן קצר לפני שנרצח על-ידי אנשיו של הרודן פראנקו.

על פניו זהו סיפורו הפרטי של בית באנדלוסיה, ובו אישה שאיבדה את בעלה, בנות שאת אביהן, וכעת הן נשארות כולן לבדן בעולם של גברים. עולם אגרסיבי וחייתי, כמו סוס מיוחם שלא יודע מנוח. האם, במה שהיא סבורה כפעולת מגן שנועדה לשמור על כבוד המשפחה, גוזרת על הבנות שנות אבל והתנזרות. אין יוצאת ואין בא. אולם בפועל זהו סיפורו הסימבולי של עולם שבו עריצים מדכאים את נתיניהם אל תוך צינוק של מוות וכאב.

לורקה לוכד בדיוק מצמרר את יחסי הכוחות בתוך החברה הטוטליטרית על שני רבדיה. זה החיצוני, הבנות אל מול אימן שגוזרת עליהן משטר שבו הזכות היחידה שניתנת להן היא הזכות לציית. וזה הפנימי, חמש הבנות בינן ובין עצמן. כל אחת מהן מייצגת תת-זרם חברתי אחר – מהכנואה שממלאת פקודות ועד למהפכנית שגופה בוער ליצור ולמרוד, ומוכנה לשלם את המחיר הנורא מכל. הפיצוצים בלתי נמנעים, וגם הסוף הטרגי.

אביגיל הררי בתפקיד אדלה. צילום: מעיין קאופמן, יח"צ תיאטרון באר שבע
אביגיל הררי בתפקיד אדלה. צילום: מעיין קאופמן, יח"צ תיאטרון באר שבע

@@

זהו מחזה קשה, כזה שמתיש את הנפש ומתעמר בה, והבמאי גדי רול לא עושה לקהל שלו הנחות. התוצאה מצדה מתגמלת – "בית ברנרדה אלבה" היא הצגה לא תשכח במהרה. זו הבמה, כאמור, שעיצב רוני תורן, ושמופעלת נפלא על ידי מעצבת התאורה פליס רוס, שמייצרת כל העת חללים נפרדים, משל היו אלה חדרי בית השונים. ואלה כמובן גם השחקניות שהופכות את החוויה לראויה. ראשונה זו עידית טפרסון בתפקיד מעולה כברנרדה. כמו במקרה של הבמה, גם אצל טפרסון עוצמתה בחזותה. מבלי לומר מילה היא, על גובהה הבולט, מייצרת נוכחות בימתית איכותית. כשהיא כבר מדברת האפקט אף מתעצם, היות שהיא עושה זאת בשקט (במונחי תיאטרון) וללא תנועות ידיים או ג'סטות מוגזמות. זה רק הפה שלה שזז, העיניים שקפואות – והתוצאה היא שכולם מקשיבים.

חמש הבנות מייצרות כל אחת מהן תפקידים ראויים, שמשלימים את המארג האנושי הנדרש. אביגיל הררי, שפרצה לא מזמן לתודעה בסדרת הטלוויזיה "מתים לרגע", מביאה גם אל דמותה הסוערת של אדלה את אותה ממזריות ומיניות בלתי נשלטת של אותה "לילית" טלוויזיונית שהשתלטה עליה. זהו תפקיד טוטאלי, והררי עושה אותו היטב בטבילת האש שלה בתיאטרון הרפרטוארי. שירי גולן כאנגוסטיאס האומללה ולירז חממי כמרטיריו הגיבנת, עושות תפקידים נהדרים גם כן, ואותן משלימות יעל איתן כאמליה הצייתנית ואוראל מאור כמגדלנה הדעתנית, ביחד עם נעמה שפירא בתפקיד המשרתת ואורה מאירסון בתפקיד קטן ומצוין כאמה חסרת הרסן של ברנרדה. העבר כמו העתיד כלואים. זה רק ההווה שקיים בעולמה של ברנרדה, שמשוכנעת שהיא בשליטה מלאה.

@@

"בית ברנרדה אלבה" מאת לורקה, תרגום: רבקה משולח, בימוי: גדי רול, תיאטרון באר שבע

@@

והנה לינק לעמוד בגלובס הערב:

La Casa de Bernarda Alba-Globes

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s