בין סופוקלוס לפרויד / הבמאי חנן שניר מוביל קבוצה ותיקה של שחקנים לניסוי מאתגר בתיאטרון. רשמים מ"אדיפוס: תיאור מקרה". ביקורת תיאטרון

פורסם בתרבות גלובס, 16/4/15

יבגניה דודינה ואלכס קרול. צילום: ג'ראר אלון, יח"צ הבימה
יבגניה דודינה ואלכס קרול. צילום: ג'ראר אלון, יח"צ הבימה

@@

אפשר שזו נקודת המוצא האישית שלי, כאדם צעיר (עדיין), אבל אם יש דבר שהסב לי אושר וסיפוק של ממש בגרסת הבמאי חנן שניר לטרגדיה של אדיפוס המלך, היא זהות המבצעים שלו. בעוד שעולמות תוכן אלטרנטיביים מזוהים בדרך כלל עם הדור הצעיר, הרי שכאן, ב"אדיפוס: תיאור מקרה", התכנסה קבוצת שחקנים בעלת קילומטרז' בימתי אדיר, על מנת לייצר ניסוי בתיאטרון. מדבורה קידר, אהרון אלמוג ומיכאל כורש דרך גיל פרנק וג'אסן עבאס ועד ליבגניה דודינה ולדב רייזר – ותיקי התיאטרון הממוסד יורדים אל קומת המרתף של לב לבו של הממסד התרבותי, ומראים (גם לצעירים) איך עושים פרינג'. מעבר לכך שזה משוחק נהדר, זה מעשיר את הדעת. העולם הרי אינו שייך לצעירים, הוא שייך לכולם. גם הפרינג'.

עד כאן הפרולוג, כעת לביצוע המאתגר שרקח שניר לטרגדיה בת הלמעלה מאלפיים שנות ציוויליזציה. כמו קאבר שמאפיל על השיר בגרסת המקור שלו, גם המינוח הפרוידיאני "תסביך אדיפוס" הפך שגור עשרות מונים לעומת הטרגדיה היוונית שבייסודו. אותו מינוח אמנם אינו מוציא דבר מהקשרו, שכן אדיפוס אכן שכב עם אמו הביולוגית ואף הביא עמה ילדים, אבל "התסביך" הפך לכזה שמצמצם את ספקטרום המודעות למחזה הקנוני, לרכיב שהוא רק חלק ממנו. חלק לא מבוטל כמובן, אבל עדיין חלק.

שניר, ומדובר במהלך מבריק בעיני, אינו מתעלם מהטייק-אוף הפרוידיאני. ההפך הוא הנכון: הוא מאמץ אותו כנקודת מוצא על מנת למשוך את הצופה אל תוך רבדיו העמוקים של המחזה. הוא עושה זאת בכך שהוא ממקם את אדיפוס (אלכס קרול הצעיר בביצוע ראוי) כמעיין חולה נפש במוסד פסיכיאטרי, והופך את הדמויות הסובבות אותו למעיין רופאים/מטפלים. מהאם יוקסטה דרך הנביא העיוור טירסיאס ועד ללהקה, כולם פועלים כמו בתהליך של דמיון מודרך היפנוטי, או מראית עין לתהליך של פסיכודרמה, כדי להוביל את אדיפוס לפקוח את עיניו ולראות את אשר הדחיק כל חייו.

דב רייזר, מיכאל כורש, אלכס קרול, אהרון אלמוג וג'אסן עבאס. צילום: ג'ראר אלון, יח"צ הבימה
דב רייזר, מיכאל כורש, אלכס קרול, אהרון אלמוג וג'אסן עבאס. צילום: ג'ראר אלון, יח"צ הבימה

@@

עד כמה מושרשת הטרגדיה של אדיפוס המלך בתרבות המערבית, ניתן ללמוד לא רק מאותו תסביך שהפך למינוח התפתחותי, אלא גם מההשפעות האינסופיות שלו על יצירות. הנה כך פתח גם היוצר המוכשר מאור זגורי את "זגורי אימפריה" פורצת הדרך שלו, ודוגמאות לא חסר. מעבר למשולש הכוחות הניצחי בין האב, הבן והאם שאת רוחה יש לכבוש, ולא בהכרח במובן הפיזי שלו – זהו הרי רק ביטויו המוקצן של הדימוי. מעבר לאלה זהו מחזה קנוני על העיוורון האנושי ועל הדחקת המובן מאליו. אפשר לקחת את הטרגדיה של אדיפוס ולהקיש ממנה על חיינו אנו בשלל רב של וריאציות. אחרי הכול, זה מה שעושה התרבות המערבית כבר למעלה מאלפיים שנה, ושהפכה את המחזה לאבן דרך. זה כמובן לא מבטיח שגם נחדל מעיוורוננו ומהדחקת המציאות כאשר זו אינה נוחה לנו, אבל זה לא אומר שנחדל מלנסות.

שניר, כמו בניסוי מדעי, לוקח את הקלאסיקה מאת סופוקלס ומפרק אותה למרכיביה. חובבי הרומנטיקה יראו בכך גם משום עקב האכילס של הביצוע, היות שכמו כל ניסוי מדעי הוא מנטרל את הרגש לטובת הרציונל. אותם חובבי קתרזיס גם יטענו, שיסוד אציל (ואדיפוס הוא מן האצילים שבמחזות) אינו מתפרק בקלות והופך שותף לפעולות כימיות אחרות בטבע. זה נכון, ועדיין, זווית ההסתכלות האחרת שמייצר שניר, היא גם הסיבה שמדובר בביצוע תיאטראלי מעניין לצפייה ולמחשבה. זה וצוות השחקנים כמובן.

@@

"אדיפוס: תיאור מקרה" מאת סופוקלס, תרגום: שמעון בוזגלו, בימוי: חנן שניר, הבימה

@@

והנה לינק לעמוד בגלובס הערב:

Oedipus+Romeo&Juliet-Globes

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s