כנפיים שבורות / "מקורקעת" בביצועה החודר של קרן צור, היא הצגת חובה לכל מי שחושב שיש דבר כזה מלחמה בשלט רחוק. ביקורת תיאטרון

פורסם ב-18/2/16, מגזין G

קרן צור. צילום: ליאורה צור, יח"צ תיאטרון חיפה
קרן צור. צילום: ליאורה צור, יח"צ תיאטרון חיפה

@@

באטמוספרה הציבורית האלימה והמקוטבת של ישראל כיום, העלאת הצגת יחיד אנושית, חדה ומטלטלת כמו "מקורקעת" מאת ג'ורג' בראנט, ובביצועה המרשים והחודר של השחקנית קרן צור (שגם תרגמה), היא בבחינת נס. מצער מאוד שזה כך, כי אם יש הבדל לחדד בינינו ובינם, בין החיסולים הממוקדים לבין עריפת הראשים, הוא בדיוק זה: ביכולת להביט פנימה ולערוך חשבון – אמנותי, תרבותי, חברתי, מוסרי, ערכי, מצפוני, ובהצפה בלתי פוסקת של שאלות, מציקות ומכבידות ככל שתהיינה. לא מפני שאנחנו חלשים. בדיוק להפך: זו עוצמת המערב והעולם החופשי אל מול האימפריות שבהן תמיד צודקים, שבהן אין ספקות ואין ביקורת, ושיום בהיר אחד הן מוצאות את עצמן קורסות כמו היו מגדל קלפים ומתפוררות מריקבון כלא היו.

המחזאי האמריקאי בראנט מגיש את סיפורה של טייסת קרב, שרגילה לשוטט בתוך המרחב הכחול האין-סופי, ושיום אחד היא מוצאת את עצמה מקורקעת. זה קורה משום שהיא נכנסת להיריון. אחרי חופשת הלידה, כשהיא מבקשת לחזור לשחקים, אל הכחול הגדול שבשמיים, היא מגלה שהעולם השתנה – כבר לא כל-כך צריך טייסים שיסכנו את חייהם שם למעלה, כשיש מטוסים ללא טייס (מל"טים), המצוידים בעשרות מצלמות ובטונות של טילים, שניתן לשגר באמצעות סימולטור מהקצה השני של העולם. אז היא מוצבת בנבדה המדברית, אל מול המסך האפור, מתגוררת בלאס וגאס הנוצצת עם בעלה ובתם, ונוסעת מדי יום אל "העבודה". כלומר למלחמה. היא מפעילה מל"טים באפגניסטן, בעיראק, איפה שיש אנשים רעים. והיא מחסלת, מפציצה, ומשחקת את תפקיד האלוהים. אבל אז היא מגלה שאין דבר כזה מלחמה נקייה ובשלט רחוק, שבה הורגים ביום וישנים טוב בלילה. הנפש נסדקת, והיא הופכת לרדופת מצלמות, מהאח הגדול שבכל פינה – מציאות ודמיון מתערבבים.

קרן צור. צילום: ליאורה צור, יח"צ תיאטרון חיפה
קרן צור. צילום: ליאורה צור, יח"צ תיאטרון חיפה

@@

זהו מחזה שמאז נכתב (2012) הוא מוצג ברחבי העולם, לרבות במאי האחרון בפאבליק תיאטר של ניו יורק, בביצוע מתוקשר של השחקנית ההוליוודית אן האת'ווי ובבימויה של ג'ולי טיימור (הסרט "פרידה", המחזמר "מלך האריות"). אמנם בגרסה הישראלית לא קיים הווידיאו ארט שמפעיל את הבמה בגרסה הניו יורקית שלה, אבל לסיני פתר, שביים ברגישות, ולקרן צור, לשעבר שחקנית השנה בתיאטרון על תפקידה ב"אנדה" בבית ליסין, אין במה להתבייש. השניים גיבשו הצגת יחיד מצוינת, כאשר צור מביאה את כול-כולה אל הביצוע. היא עוצמתית ופגיעה בו בזמן, מרגשת אבל גם מודעת לעצמה, וככלל שבעים דקות של מונולוג תזזיתי טסות במהרה. תרתי משמע.

"מקורקעת" עלתה לראשונה במסגרת התיאטרונטו ביפו בשנה שעברה, וגם זכתה בו במקום הראשון. למרבה המזל היא מצאה בית בתיאטרון חיפה. כן ירבו נסים כאלה.

@@

והנה הצצה אל מדור התרבות החדש ב-G:

18/2. תרבות G
18/2. תרבות G
18/2. תרבות G
18/2. תרבות G

מחשבה אחת על “כנפיים שבורות / "מקורקעת" בביצועה החודר של קרן צור, היא הצגת חובה לכל מי שחושב שיש דבר כזה מלחמה בשלט רחוק. ביקורת תיאטרון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s