בילי הולידיי / ארנון הרינג בן ה-13 נכנס בכישרון רב אל נעלי הריקוד של "בילי אליוט". מחזמר בהפקה מסחרית מושקעת שבא לבדר, אבל לא רק. ביקורת תיאטרון

פורסם ב-16/6/16, מגזין G

ארנון הרינג ודפנה דקל. צילום: יוסי צבקר, יח"צ
ארנון הרינג ודפנה דקל. צילום: יוסי צבקר, יח"צ

@@

גבירותיי ורבותיי, יש לנו בילי. עוד קודם העיבוד, הבימוי, הכוראוגרפיה, השירה, שחקני המשנה, התפאורה וההפקה בעלת הכיסים העמוקים, זו הבשורה המשמעותית ביותר ביחס לגרסה הישראלית לשלאגר הווסט אנד הלונדוני "בילי אליוט". והרי כל האחרים ברי תחליף (פרט לכיסים העמוקים), אבל כישרון גולמי בקנה מידה של הנער בן ה-13 ארנון הרינג, זה לא משהו שרואים כל יום. זה לא רק הדמיון הפיזי לשחקן ג'יימי בל, שגילם את בילי בסרטו המצוין ופורץ הדרך של סטיבן דלדרי משנת 2000 (ושכיום משחק בתפקיד הראשי בדרמת הריגול התקופתית "המרגלים של וושינגטון"). שניהם ג'ינג'יים, מנומשים עם רגלי קיסם דקיקות שמפליאות בפירואטים, בסיבובים מסחררים ובזינוקים אקרובטיים. זה גם זה, אבל בעיקר הנוכחות והביטחון העצמי המאוד לא מובנים מאליהם לכתפיים צעירות וצרות כל-כך, להוביל הפקה בסדר גודל שכזה. חתיכת פיק-ברכיים פוטנציאלי, וארנון הרינג לא לוקה בו אף לא פעם אחת. ההפך הוא הנכון. הוא המשתנה היציב ביותר בהפקה הזאת.

אז נכון שעל האיכויות הדרמטיות והתזמון עוד יש לעבוד (בכל זאת ילד), אבל זה באמת בטל בשישים אל מול האותנטיות החד-פעמית שהוא מביא לתפקיד ואל מול כמה קטעי ריקוד-שירה נפלאים שהוא מספק (עם דגש על תמונת האודישן לשיר "כלום לא מחזיק אותי", ועל תמונת החלום בביצוע ל"אגם הברבורים" בדואט כובש עם בילי הבוגר). אז תגידו, שככה זה עם ילדים – הם תמיד גונבים את ההצגה. אז זהו, שלא הפעם – זו ההצגה שלו מלכתחילה, והוא עומד באתגר עם אפס אחוז רגשי נחיתות ומאה אחוז כישרון.

זה גם המקום לציין שאת תפקידי הילדים הרבים בהפקה חולקים יותר מאחד לכל תפקיד, וכך גם את התפקיד הראשי שאותו חולק הרינג עם בילי נוסף, השחקן שון גרנות זילברשטיין בן ה-15. במופע שלם לא יצא לי לצפות בו, אבל בפרמיירה הוא עלה להדרן קצר והראה בקטע בודד, שמדובר גם כן בפרפורמר יציב ובטוח בעצמו, וברקדן חזק.

מתוך המחזמר. צילום: יוסי צבקר, יח"צ
מתוך המחזמר. צילום: יוסי צבקר, יח"צ

@@

בילי אליוט החל את דרכו כסרט בהפקה צנועה יחסית של ה-BBC, והפך להצלחה מסחררת הן בקופות (הכנסות של למעלה מ-110 מיליון דולר לעומת עלות הפקה של כ-5 מיליון), הן בביקורות ובפרסים, והן ב-2005, כאשר עובד לבמת הווסט אנד. על המחזה הופקד לי הול, שאמון היה גם על התסריט המקורי, ולכך נוספה המוזיקה בהלחנתו של אלטון ג'ון. מאז עלה בגרסאות מקומיות ברחבי העולם, וכעת גם בישראל בהפקה משותפת של NMC יונייטד (פנינה ומשה אדרי ולאון אדרי), גלים הפקות (שוקי גור ופרדי זיסקרוט) והמפיק ירון פלד, וזאת בסיטי הול שבמתחם הסינמה סיטי וכורסאותיו המרווחות.

מעבר לכך שהפקות פרטיות למחזות זמר אינן שגורות במחוזותינו – את חלל התיאטרון המסחרי ממלאים בשנים האחרונות התיאטראות הרפרטואריים הגדולים – הרי שהפקה דוגמת בילי אליוט אינה מובנת מאליה גם מבחינה תוכנית, ועל כך יש לתת את הקרדיט הן למפיקים והן לבמאי אלדר גרויסמן ולמתרגם אלי ביז'אווי. מחזמר נטול להיטים בסדר גודל של הפקות כמו "שיער", "סיפור הפרברים" ו"גבירתי הנאווה", וכזה שגם האלמנט הספקטקולרי שלו מוגבל למדי מלכתחילה, בעיירת כורי הפחם שכוחת האל בבריטניה האפרורית של שנות ה-80.

זהו סיפור עדין, מורכב ועתיר קונפליקטים, שהולך בין הטיפות; ודאי ביחס למחזות זמר, שדורשים הפשטה מקסימלית של המסר ושל גיבוריו. בין אם זו הדרמה אנושית של ילד שגדל לאב חד-הורי במשפחת פועלי צווארון כחול, ושיש בו הניצוץ והכישרון "לפרוץ החוצה". בין אם זו הדרמה של חברה שנקרעת בין הקפיטליזם הטוטאלי של ת'אצר והמאבק שלה לשבירת ארגוני העובדים ובין הסולידריות החברתית (ובהקשר זה, לא ברורה ההחלטה לתרגם את נאומיה של ת'אצר, במקום להביא אותם בשפת המקור). ובין אם זה הקונפליקט של חברה מסורתית ומצ'ואיסטית שמפרידה בין מקצועות גבריים לנשיים – ודאי כאשר מדובר בסטריאוטיפים הנוגעים לנטייתם המינית של רקדנים ול"חבילה" שבולטת בטייץ.

רבדים רבים, והבמאי גרויסמן, שאמון גם על הכוראוגרפיה היפה, מנסה לגעת בכולם, ועושה זאת בהצלחה חלקית בלבד. זה בעיקר הכישרון של בילי שמתבלט וסוחב את ההפקה היוקרתית על גבו, כשכל המסביב, נשאר בגדר תפאורה וקטעי קישור ומשחק בעוצמות משתנות. טובים יותר וטובים פחות, אבל בכל מקרה, לא כאלה שמייצרים נוכחות משל עצמם ואנרגיה סוחפת.

מי שכן סוחף הוא כאמור הביצוע המופתי של ארנון הרינג כבילי, ונציין גם את הכימיה המצוינת שלו עם דפנה דקל בתפקיד מעולה כמורה למחול הקשוחה, שעוזרת לו לממש את הכישרון, ואת אבי קושניר בדמות האב, שאחרי דקות ארוכות חמורות סבר וחד גוניות, יודע להישבר בזמן, לעורר אמפתיה וגם לגעת.

ארנון הרינג. צילום: יוסי צבקר, יח"צ
ארנון הרינג. צילום: יוסי צבקר, יח"צ
מודעות פרסומת

2 מחשבות על “בילי הולידיי / ארנון הרינג בן ה-13 נכנס בכישרון רב אל נעלי הריקוד של "בילי אליוט". מחזמר בהפקה מסחרית מושקעת שבא לבדר, אבל לא רק. ביקורת תיאטרון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s