אבודה בברודווי / "מצחיקונת" בקאמרי הוא ממחזות הזמר החלשים שעלו כאן בשנים האחרונות. ביקורת תיאטרון

פורסם ב-22/12/16, מגזין G – גלובס

_v2v2438
מיה דגן והלהקה. צילום: דניאל קמינסקי, יח"צ הקאמרי

@@

לא אלך סחור- סחור: "מצחיקונת", שעולה בימים אלה בקאמרי בבימויו של צדי צרפתי, הוא ממחזות הזמר החלשים שעלו כאן בשנים האחרונות, הן ברמת הביצוע והן ברמת המחזה. עם כל הכבוד להילת ברברה סטרייסנד שמתנוססת מעליו, עם האוסקר מ-1968, לא תמצאו כאן את רגעי הקסם של "סיפור הפרברים" שעלה גם כן בקאמרי ורץ בהצלחה; לא את הנאמברים הקליטים של "שיער", לא את השואו של "אוויטה", לא את התפאורה של "גבירתי הנאווה", לא את התנועה של "בילי אליוט", ובואו נימנע מהשוואה ל"עלובי החיים" – לא מדובר באותה הליגה, לא מוזיקלית, לא ווקאלית ולא בכלל.

מה כן תמצאו? מופע של שחקנית אחת, שמוכשרת ככל שתהיה, תקועה על אותן מניירות מתחילת ההצגה ועד סופה. מחזמר מוגבל ומיושן הן בהגשה והן במסרים הארכאיים שלו: שוב הגבר שלא מסוגל לחיות ליד אישה חזקה? שוב האישה שמוכנה לבטל את עצמה רק בשביל שהגבר שלה יהיה מרוצה? שוב הגברים שמדברים עסקים, והנשים שמדברות שטויות? שוב בנות בביריות ובנים בחליפות? העולם כמו נעצר מלכת וחזר אל מצב הגולם של ברודווי בראשית המאה שעברה, אבל בלי שום טוויסט, חידוש או פרספקטיבה, חוץ מאיזו הערנות על הטרדה מינית, שגם כן באה בבדיחות הדעת וכחלק ממשחק מקדים. אז בשביל מה?

מיה דגן, וזאת למען הסר ספק, היא חיית במה שנותנת את הכול. ממש כך, ואי אפשר שלא להתפעל מהאנרגיות שהיא מביאה לתפקיד של פאני ברייס, ומהטבעיות שבה היא בולעת את הבמה. אבל, וזה חתיכת אבל, היא מגישה דמות חד-גונית ושטוחה, שלמרות אורכה של ההצגה (למעלה משעתיים וחצי), לא עושה כמעט שום התפתחות. עלילתית בקושי (מזנקת אל הבמה הראשית מתיאטרון שוליים די בהתחלה, וזהו – אפילו נפילונת אין), רגשית בכלל לא. שום תהליך לא מתרחש על הבמה. שום מסע. שום חיפוש. לא פגיעות, לא היחשפות, לא כאב (ודגן יודעת להיות דרמטית – ראו רק לא מזמן את הביצוע שלה ב"חתולה על גג פח לוהט"). רק מסכת ליצן שאינה יורדת לרגע, ונאמבר אחרי נאמבר של מצחיקונת שמגלמת מצחיקונת, ושנראים ונשמעים פחות או יותר אותו הדבר. שירים שלמרות הדציבל שמרקיע, לא מעוררים שום תגובה רגשית, כי למה שנתרגש אם הכוכבת עצמה לא משנה לרגע את מצב הצבירה שבו היא מצויה.

עמוס תמם בתפקיד הצ'רמר ניק ארנשטיין אמנם מנסה לייצר דמות מעט יותר עגולה, אבל בהצלחה חלקית בלבד, פועל יוצא של בימוי קופצני ושל תפקיד עם מעט מדי בשר לנגוס בו. מחזה שאם צריך להדגים את חולשתו, הרי שזו מתקבלת דווקא על דרך החיוב, והנה כך, הרגעים הכי מתוקים בהצגה הם דווקא אלה שבהן דגן מאלתרת. פה נופל לה השפם המודבק, שם איזו ג'סטה אחרת של כאילו לא בשליטה. רגעים שמדגישים אמנם כמה דגן פרפורמרית בחסד, אבל בו-בזמן כמה "מצחיקונת" היא בדיחה שהתפספסה.

_v2v1561
עמוס תמם ומיה דגן. צילום: דניאל קמינסקי, יח"צ הקאמרי
מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אבודה בברודווי / "מצחיקונת" בקאמרי הוא ממחזות הזמר החלשים שעלו כאן בשנים האחרונות. ביקורת תיאטרון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s