פריחת המחזמר, דעיכת הפריפריה, והפוליטיקה שכבר אינה מתחבאת. כמה הערות והערכות לקראת טקס פרסי התיאטרון שייערך בשבוע הבא

פורסם ב-11/5/17, מגזין G – גלובס

תרבות32
מתוך ההצגות "הר לא זז" (משמאל למעלה ועם כיוון השעון), "אישה בורחת מבשורה", "מפיסטו", "עלובי החיים" ו"סיפור הפרברים". צילומים: ז'ראר אלון, רדי רובינשטיין, רונן אקרמן – יח"צ

@@

שקט, שרים. אות הכניסה של מחזות הזמר אל מרכז הבמה ניתן כבר בשנה שעברה, כאשר הפרס למחזמר הטוב חזר לקבל קטגוריה משלו, אחרי שנתיים שחונות (ההצגה "בילי שוורץ" גברה על "שיער" ועל "אוויטה"). אולם השנה לא מסתפקים בפרס אחד, כי אם בשלושה נפרדים ונבדלים למחזות זמר, כאשר לצד המחזמר של השנה ייבחרו גם השחקן והשחקנית הראשיים בנפרד מההצגות "הרגילות". מצד אחד, זה רק הגיוני שיינתן מענה הולם להיצע (הקאמרי לבד מתחרה עם שתי הפקות, "סיפור הפרברים" ו"מצחיקונת"), ועם הצלחות (ולא רק קופתיות) קשה להתווכח. מצד שני, מדובר בתמרור שיש בו גם נימה של אזהרה לתיאטרון הישראלי שלא להתמכר לבידוריות – אותו "לחם ושעשועים" הידוע גם לשמצה – ולשמור על פרופורציה בין המאתגר למבדר. ואם רוצים תזכורת למה קורה כאשר האיזון הזה מופר? ובכן, תפתחו טלוויזיה.

אז מי יזכה? "סיפור הפרברים" היה מצוין, אבל המחזמר הגדול של השנה הוא גרסת משה קפטן ל"עלובי החיים" בהבימה. ביצוע סוחף שראוי לפרס.

%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%a8-%d7%93%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%96%d7%a8%d7%90%d7%a8-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f
מתוך "עלובי החיים". צילום: ז'ראר אלון, יח"צ הבימה

@@

לאן נעלמה הפריפריה? 27, זה מספר המועמדויות הכולל של שלושת התיאטראות החוץ תל אביביים הגדולים: באר שבע, חיפה והחאן הירושלמי, כאשר ל-17 מהן אחראי תיאטרון באר שבע. לשם השוואה, הבימה רושם 28 מועמדויות והקאמרי 30. אז נכון שמספרים יודעים לשקר כאשר עוסקים במדדים איכותניים, אבל גם כאשר נכנסים אל עובי הקורה ובוחנים את הקטגוריות לגופן, מגלים שזולת באר שבע שרשם את אחת השנים האיכותיות שלו עם נוכחות משמעותית בקטגוריות המרכזיות, החאן וחיפה בולטים בהיעדרם, ולפחות במקרה של חיפה לא תמיד בצדק.

הצגת הליפ–סינק "אקווריום", הברקת השנה של הקבוצה החיפאית, צריכה הייתה להיות מועמדת הן בקטגוריית המחזה המקורי, הן בקטגוריית הבימוי (רוני ברודצקי) והן בקטגוריית התפאורה על עיצוב הבמה כבריכת שחייה. רות מילר, שעיצבה אותה וגם את התלבושות, מועמדת בקטגוריית התלבושות בלבד. אחת משתי מועמדויות בלבד להצגה, יחד עם טל קון על עבודת הכוריאוגרפיה המצוינת (קטגוריה שבה המועמד החזק מולה הוא אביחי חכם על "סיפור הפרברים").

%d7%90%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%90%d7%9c-3
מתוך "אקווריום". צילום: יואב איתיאל, יח"צ תיאטרון חיפה

@@

האלטרנטיבה מהדרום. בהמשך לסעיף הקודם, ובדומה לקבוצת הכדורגל של העיר שחוגגת אליפות שנייה ברציפות על הראש של מכבי תל אביב – תיאטרון באר שבע הוא כבר מזמן לא הפתעה. בגזרת המחזה המתורגם, באר שבע מציג שתי הצגות מועמדות ("הורים איומים" על-פי מחזהו של ז'אן קוקטו, ו"גרין מייל" על–פי ספרו של סטיבן קינג), כאשר שתיים נוספות מבית התיאטרון ראויות היו להיכלל בקטגוריה גם כן: "עפיפונים" בעיבודו ובבימויו של עידו ריקלין לספרו של רומן גארי, וגרסתו המרהיבה של כפיר אזולאי ל"חתונת הדמים" של לורקה (שתי הצגות מצוינות שקופחו כמעט לגמרי בטקס הזה). עם "המפלצת" הזאת שנוצרה בדרום בשנים האחרונות, צריך להתמודד כעת מי שיצר אותה, שמוליק יפרח שעבר בימים אלה לנהל את הקאמרי.

img_1853
מתוך "הורים איומים". צילום: מעין קאופמן, יח"צ באר שבע

@@

בדיחה עצובה. שנה אחר שנה, קטגוריית הקומדיה של השנה היא גם הקטגוריה העצובה ביותר. ראשית, משום שאין בה כמעט מתמודדות. השנה זה "הזוג המוזר – הגרסה הנשית" מול "לצאת מהארון", שתיהן הצגות של בית ליסין – כאשר גם בשנה שעברה המצב היה זהה, עם שתי מתמודדות בודדות, גם כן מבית ליסין ("ארוחת פרידה" ו"אילוף הסוררת" שגם זכתה). אבל שנית ובעיקר, משום שמדובר בשתי קומדיות בינוניות במקרה הטוב, שאף לא אחת מהן ראויה לפרס רק משום שאין אלטרנטיביות. ולמה אין אלטרנטיבות? כי להצחיק זה קשה, הכי קשה, ומדובר בכישרונות שצריך לגדל ולטפח. ואני לא מדבר על השחקנים, שעושים לרוב את המקסימום עם החומרים שבידם, אלא על הכותבים שנוהרים (באוטובוסים אמנם, כי הכסף לא משהו) ל"ארץ נהדרת", ל"יהודים באים", ל"גב האומה" ול"אנחנו במפה". וזה לא מצחיק.

לצאת מהארון1 צילום כפיר בולוטין
מתוך "לצאת מהארון". צילום: כפיר בולוטין, יח"צ בית ליסין

@@

אני טקסט פוליטי. התיאטרון הישראלי טרם הוריד את הכפפות בכל הנוגע למלחמת התרבות שנכפתה מלמעלה. אפשר להבין את זה, בכל זאת עטיני השלטון אחראים לחלק לא מבוטל מהתקציב, ולא בקלות מוותרים על אזור הנוחות. מה גם שמדובר בקאסם פה, תקרית שם, וכמו ישראלים טובים (ופטריוטים!) לומדים להכיל את "המצב". איזו מילה קסומה היא ההכלה. רק במקרה היא נחרזת עם בחילה ועם חלחלה. ועדיין, משהו מחלחל אל היוצרים אחרי שנים של הימנעות מיצירות פוליטיות, וההצגות המועמדות הן בקטגוריות המחזה המקורי והן במתורגם, מדגימות זאת היטב.

בקטגוריית המחזה המקורי כל ארבע ההצגות הן פוליטיות בדנ"א שלהן. "אישה בורחת מבשורה" המופתית, עיבודו של חנן שניר לספרו של דויד גרוסמן, לוקחת את הצופה למסע רגשי מטלטל בעקבות מחיר הדמים והפוסט טראומה הלאומית. "הזאבים" מאת ובבימויו של הלל מיטלפונקט היא הצגה משפחתית, שמתחקה אחרי שורשי הליכוד, והבוז הצורב עד ימינו אנו, שאנשיו ספגו משלטון מפא"י ביושבם באופוזיציה. ואילו ההצגות "הר לא זז" בבימויו של עירד רובינשטיין למחזהו של גלעד עברון, שהלך השנה לעולמו בטרם עת, ו"הוא הלך בשדות" בבימויו של כפיר אזולאי לקלאסיקה הארץ-ישראלית של משה שמיר – שתיהן מבית ליסין – הן אלגוריות חברתיות-פוליטיות שיש בהן הרבה יותר מאשר הרבדים הגלויים שלהן.

פוליטיקה יש גם בקטגוריית המחזה המתורגם, שם שתיים מתוך ארבע המועמדות הן הצגות מז'אנר ה"תפתחו את העיניים, גרמניה של שנות ה-30 כבר כאן". מדובר ב"מפיסטו" המאוד ישירה בבימויו של עמרי ניצן וב"לבד בברלין" בבימויו של אילן רונן. לצדן מתמודדות שתי הצגות באר שבע: "גרין מייל" בבימויו של עירד רובינשטיין ו"הורים איומים" בבימויו של גדי רול.

Isha Borahat Me Bessora-S-1299R
מתוך "אישה בורחת מבשורה". צילום: ז'ראר אלון, יח"צ הבימה

@@

אז מי יזכו? "אישה בורחת מבשורה", קופרודוקציה להבימה ולקאמרי, הייתה ההצגה הטובה של 2016, ולכן בקטגוריות המחזה המקורי, הבמאי והשחקנית הראשית היא המועמדת הטבעית. במאמר מוסגר נאמר שסוף-סוף אפרת בן צור (שהושאלה מגשר, שמצדו כרגיל מחרים את הטקס) תוכל לזכות ולסגור מעגל, עשרים שנה אחרי שב-1996 היא נבחרה לשחקנית המבטיחה על תפקידה ב"כפר" (אז גשר כן השתתף). מיטלפונקט יוכל לקטוף את פרס המחזאי על "הזאבים" (הקאמרי), כאשר גור קורן, שזכה לפני שנתיים על "המוגבלים", עשוי להפתיע עם "השחקנית" (בית ליסין).

עוד מועמדים שמעניין לעקוב אחריהם: איתי טיראן (מפיסטו, ושלוש פעמים שחקן השנה) שיפגוש שוב את גיל פרנק (קוריולנוס, ופעמיים שחקן השנה) בקטגוריית השחקן הראשי, אפילו שאני הכי חיבבתי את תפקיד המאעכר היהודי-אמריקאי שעשה דבל'ה גליקמן ב"גלנגרי גלן רוס" של תיאטרון חיפה. בקטגוריית שחקנית המשנה יהיה זה קרב צפוף בין נעמי פרומוביץ' על תפקידה ב"הורים איומים" ובין שירי גדני על תפקידה ב"אבודים ביונקרס" – שתיהן הצגות של באר שבע, ושתיהן שחקניות בביצועים שראויים לפרס.

בקטגוריית שחקן המשנה זה יהיה בין יגאל שדה לאבי קושניר, עם שני תפקידים מעולים ב"עלובי החיים". ובקטגוריית השחקנים המבטיחים, אני הולך עם בן יוסיפוביץ' שחתום על פריצת השנה עם תפקידים ב"קוריולנוס" וב"לבד בברלין" – שעליהן הוא מועמד – אבל בעיקר על התפקיד שסלל לו את הדרך לשם כ"המלט" בגרסתו של מאור זגורי למחזה; ועל משי קליינשטיין שהייתה מקסימה כמריה ב"סיפור הפרברים". ובהצלחה לכול המועמדים.

Mehonat Ha Kessef-S-0920R
מתוך "גלנגרי גלן רוס". צילום: ז'ראר אלון, יח"צ תיאטרון חיפה

@@

טקס פרסי התיאטרון לשנת 2016 יתקיים בצהרי יום שישי ה־19 במאי במרכז ענב בתל אביב

@@

והנה העמ' בגרסת הפרינט שלו ב-G. פרסי התיאטרון2017

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s