עירד רובינשטיין לוקח את "1984" של אורוול עמוק אל תוך השיח הישראלי, ומטיח בקהל את מסר ההתעוררות

פורסם ב-18/5/17, מגזין G – גלובס

1984-S-1528-R
אלכס קרול ואורי הוכמן. צילום: ז'ראר אלון, יח"צ הבימה

@@

אם צריך לאפיין את רוח התקופה, הרי שהמילה דיסטופיה (ההיפך מאוטופיה) הופכת והולכת פופולרית להטריד. אז נכון שהייחוס האוטומטי הוא לרכבת הברקזיט-טראמפ-כמעט-לה-פן שדוהרת ככספית פוסט-אמת רעילה ובדלנית באוקיינוס העובדות הלא-אלטרנטיביות. אבל האמת היא שזה יותר עמוק מכך – והרי שלל היצירות הדיסטופיות, דוגמת הסדרות המעולות "מראה שחורה", "האיש במצודה הרמה", "ווסטוורלד" ו"סיפורה של שפחה", שתופסות נוכחות במרחב התרבותי, לא נולדו ב–100 הימים הראשונים לממשל טראמפ, וגם לא בשנה האחרונה. ודאי שלא "1984", התנ"ך של הדיסטופיה, שנכתב על-ידי ג'ורג' אורוול אי-שם ב–1949, ואשר זוכה לגרסה בימתית בימים אלה בהבימה לפי העיבוד של רוברט אייק ודאנקן מקמילן, שעלתה בווסט-אנד הלונדוני בשנתיים-שלוש האחרונות.

את יצירות הדיסטופיה אפשר לחלק לשני סוגים בולטים: הראשון הוא יצירות מסוג ה"מה היה קורה אם?", וכאן אפשר לכלול את הסדרות "האיש במצודה הרמה" כמו גם את "SS–GB" הבריטית, אשר מדמות עולם שבו מלחמת העולם השנייה הייתה נגמרת בניצחון הנאצים. הסוג השני הוא יצירות מסוג ה"מה יקרה אם?", ולקטגוריה הזאת נכנסת "1984", כמו גם הסדרה המזעזעת לתפארת "סיפורה של שפחה", שמשודרת בימים אלה ב-HOT. בשני הסוגים מדובר ביצירות שבאות כתמרור אזהרה מפני עולם פשיסטי ואפל, אבל בעוד שאל הסוג הראשון אפשר להתייחס גם בריחוק מסוים כאל סוג של מדע בדיוני שהרי "לא באמת קרה" ו"איזה מזל שניצלנו"; מהסוג השני לא ניתן לברוח כל-כך בקלות, היות שנקודת המוצא שלו היא שתנאי הדיסטופיה כבר כאן, רק מחכים להתפרץ אם לא נבלום אותם בגופנו ממש. והאחריות לפתחנו.

בחלק מהמקרים זה ממש מעבר לגדר – והנה בצ'צ'ניה "מעלימים" הומואים, את מה שדעאש עושים למי שהם מגדירים "כופרים" כבר ראינו ביוטיוב, שלא לדבר על האין–מעמד לאישה והזוועות שנשים חוות תחת האסלאם הרדיקלי. וזה עוד לפני שהגענו אל "הדוגמאות הרכות" בדמות המשטרים הטוטליטריים והולכים של פוטין או של ארדואן. או אל המרגלת הגדולה ביותר בעולם, שהיא במקרה גם הדמוקרטיה הגדולה בעולם, שלא עוקבת רק אחר אויביה ואחר ידידיה מעבר לים, אלא גם אחר אזרחיה שלה (ותודה לסנודן).

1984-S-0709-R
"1984", תפאורה: פולינה אדמוב, תאורה: זיו וולושין. צילום: ז'ראר אלון, יח"צ הבימה

@@

גרסת התיאטרון ל-"1984", בבימויו של עירד רובינשטיין לפני הנוסח העברי של אלי ביז'אווי, חוזרת כמו מהעתיד (האוטופי?) אל קרב הבלימה האחרון של הדיסטופיה שמתרחש כאן ועכשיו. יצירה פילוסופית פר-אקסלנס, המתריעה בפני סוף מר שאולי בכלל בלתי נמנע, ומסבירה לקהל שלה איך שולטים בו. במחשבות (באמצעות הגבלת השפה וצמצום השיח לדו-ממדי של "טובים ורעים"), בחירויות, ואיך "משכנעים" אותנו לוותר עליהן (באמצעות הפחדה, ומצב קבוע של עימות ביטחוני, ולא משנה עם מי. העיקר שיהיה אויב), וגולת הכותרת: איך הופכים אותנו אדישים לכל זה (באמצעות המסכים המהפנטים, השוקולד והשעשועים).

אף שמדובר ביצירה אוניברסלית, שמפרקת לגורמים את מנגנון ההפעלה של הפשיזם, משל הייתה מדריך לרודן המתחיל – רובינשטיין לוקח אותה עמוק אל תוך השיח הפנים ישראלי, ומטיח בקהל שלו את מסר ההתעוררות. רובינשטיין, שחתום רק לאחרונה על יצירות פוליטיות–ישירות דוגמת "במנהרה" (גשר), ופוליטיות–סימבוליות דוגמת "הר לא זז" (בית ליסין), "קוריולנוס" (הבימה) ו"המחברת הגדולה" (גשר), מוסיף עוד נדבך מן הזן הסימבולי לפרסונת הבמאי המרשימה שהוא מגבש לעצמו. הגם שההצגה חורגת לא אחת לדידקטיות יתר על חשבון הדרמה, הבמאי מצליח לשמור על מסגרת עלילתית אפקטיבית וקצבית.

אמנם את המסגור של העיבוד החדש אני פחות מחבב (אותה חזרה כמו מן העתיד), אבל את הגוף שלה קשה שלא. זו גם התפאורה של פולינה אדמוב שהופכת את הבמה לסוג של קובייה הונגרית, שמתפרקת והולכת לפי הצורך, ואשר מכילה בתוכה פיסות של היסטוריה ודעת. וגם התאורה של זיו וולושין פועלת היטב. אבל זה בעיקר המשחק: אלכס קרול וגיל פרנק שהיו יריבים ב"קוריולנוס", שבים לשתף פעולה עם רובינשטיין ולגלם יריבים ראויים גם הפעם – קרול בתפקיד וינסטון סמית המתמרד, פרנק כנציג האח הגדול אובריאן. שחר רז, בן יוסיפוביץ', אורי הוכמן, דוית גביש ונדיר אלדר מחליפים תפקידים היטב כצוות המסייע. נפלאה ממש היא אושרת אינגדשט בתפקיד ג'וליה, אהובתו של וינסטון, שלא רק מוסיפה את הלחלוחית האמוציונלית שכה נחוצה בסיפור השכלתני-אפל הזה, אלא שעושה זאת ברמת שכנוע כזאת של מי שאינה משחקת דמות, אלא חיה אותה.

@@

1984-S-0854-R
אלכס קרול ואושרת אינגדשט. צילום: ז'ראר אלון, יח"צ הבימה
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s