שואה אינסטנט / ל"רישיון לחיים" בקאמרי יש את הפוטנציאל לגעת, אבל היא קורסת מקלישאות

פורסם ב-8/6/17, מגזין G – גלובס

רישיון לחיים מרים זוהר שרה פון שוורצה צילום זראר אלון
מרים זוהר ושרה פון-שוורצה. צילום: ז'ראר אלון, יח"צ הקאמרי

@@

פרספקטיבה, תשקופת היא המילה העברית, היא דבר מבורך, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנושא נפיץ ושגור גם יחד כמו השואה. לא רק בראי הזמן אלא גם בראי המקום. זווית התבוננות אחרת שעשויה להאיר צדדים אפלים – בין שהוחשכו בכוונה, ובין שכתוצאה מחוסר ידיעה. הנה, למשל, לפני שבע שנים בדיוק הגיעו לכאן קבוצת שחקנים צעירים מפרנקפורט, והציגו בקאמרי, בגרמנית, עיבוד ל"מיי פירסט סוני" של בני ברבש. סיפור ישראלי בפרשנות גרמנית. השואה נכחה ברקע, והחוויה הייתה מהפכת קרביים ממש. והנה כך, גם המפגש עם המחזאי האוסטרלי יליד ישראל, רון אלישע, ידע להבטיח נקודת מבט אחרת ומקורית על הסיפור של כולנו. ואם לא, אז למה לתרגם ולהציג אותו בתיאטרון ישראלי?

וזו שאלה שאני מתקשה למצוא לה תשובה הולמת, כי מזמן שלא נתקלתי באוסף כזה של קלישאות, כמו ב"רישיון לחיים" שעולה בקאמרי. שעה ורבע של דיאלוגים מתחכמים, בתרגומה של נאוה סמל ובבימויו של רועי הורביץ, שטסים בקצב מסחרר, משל דובר בסיטקום – אבל בגרסת הטרגדיית מצבים שלו – ומסמנים "V" על כל נושא "שואתי" שעל הפרק, כמו היה זה תרגיל במחזאות. ניצולים ולא סולחים? צ'ק. אשמה גרמנית? צ'ק. דור שני דפוק? צ'ק. שילומים, יקיות, אלוהים, אין אלוהים, ניסיון התאבדות, קדיש, פייסבוק, הומואים, החייאה, קבלה, השלמה? צ'ק צ'ק צ'ק – והכול במין קצב התלקחות בלתי אמין בעליל של שניות, תוך היעדר כל אחיזה רגשית, ועם צירופי מקרים מופרכים ברמת העלילה. באמת שלא ברור לי מה בער לקאמרי להידרש למחזה הזה, שמשקף בעיקר כיצד אולי מציגים שואה אינסטנט לאוסטרלים שמעולם לא נחשפו אליה, אבל לקהל ישראלי?

וזה מאכזב גם ואולי בעיקר משום הפוטנציאל העצום הטמון בשלוש הפרסונות המבצעות אותו: מרים זוהר בתפקיד הניצולה קלרה, אודיה קורן בתפקיד בתה הילדה, ושרה פון-שוורצה בתפקיד הפקידה הגרמנייה היידי, שעומדת בין קלרה ובין הרנטה השנתית. לכל אחת מהן פרספקטיבה שקשורה בדמות שהיא מגלמת, ועם מטען רגשי שרק מתחנן להתפוצץ ולגעת בדבר האותנטי עצמו (ממש כפי שפון-שוורצה עשתה למשל במחזה האוטוביוגרפי הנפלא פרי-עטה "בין שני עולמות"). וזה לא שאין רגעים יפים בהצגה, וגם משחק שיודע לגעת ולקרוץ, אבל הפער בין העומק והפוטנציאל של השחקניות ובין הפלקטיות של המחזה גדול מדי.

@@

רישיון לחיים שרה פון שוורצה אודיה קורן צילום זראר אלון
שרה פון-שוורצה ואודיה קורן. צילום: ז'ראר אלון, יח"צ הקאמרי
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s