גרסת הקופי-פייסט של הקאמרי ל"הממונה על משאבי אנוש" נופלת מגרסת המקור הסטודנטיאלית

פורסם ב-22/6/17, מגזין G – גלובס

מיכה סלקטר אוהד שחר שליחותו של הממונה על משאבי אנוש צילום ז'ראר אלון
מיכה סלקטר ואוהד שחר. צילום: ז'ראר אלון, יח"צ הקאמרי

@@

בספטמבר האחרון, כשצפיתי ב"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", בביצוע פיוטי, עדין ורב דמיון לרומן של א.ב. יהושע, ובבימויו של איציק ויינגרטן, באולם האינטימי של בית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים (לביקורת שפרסמתי אז, הקליקו כאן), אני מודה שלא נתתי על כך את הדעת. הקאמרי, כבר אפשר היה לספר, "רכש" את ההצגה ותכנן להעלות אותה כחלק מהרפרטואר שלו. לא אימוץ מלא עם כל הצוות אז-איז, כמו של הצגות סטודנטים דוגמת "המלט" (מהסמינר להבימה) או "המחברת הגדולה" (מיורם לוינשטיין לגשר), אלא תוך שהוא ילהק לתפקידים הראשיים את שחקניו, ויציג אותה כהצגת מקור חדשה שלו; בדומה למה שעשה מוקדם יותר באותה שנה עם "על האש", שכתב וביים גם כן בסמינר דרור קרן, והביא לקאמרי (ולא לסמינר) את פרס מחזאי השנה.

על פניו, תאמרו, מה הבעיה? הסטודנטים מקבלים דריסת רגל בעולם האמיתי, המחזה יזכה לחיים גם מחוץ לכותלי בית הספר, והקאמרי מצדו מקבל מוצר מוגמר לרפרטואר, שכבר "נוסה בהצלחה" – בלי סיכונים מדירי שינה למנהליו, ואפילו לא צריך מי יודע מה הרבה חזרות. תיאטרון של קופי–פייסט – חלומו הרטוב לא רק של הממונה על משאבי האנוש, אלא גם של הממונים על המשאבים הכספיים, המסחריים והשיווקיים. אבל מה באשר לממונה על המשאבים האמנותיים?

ורק כשציפיתי בהצגה בפעם השנייה, בשבוע שעבר על בימת הקאמרי, זה היכה בי: תעודת עניות שכזאת למוסד אמנותי, שבמקום ליטול סיכון (ומי שמע איזה, הרי מדובר בא.ב יהושע – לא בדיוק יוצר נטול שם, ועוד עם סיפור מוכח שאף זכה להצלחה ספרותית וקולנועית), ולפתח את ההצגה הזאת בחדר החזרות שלו (כפי שאמור היה מראש, אבל נסוג בו), קונה אותה מן המוכן כמו הייתה על המדף של "חצי חינם" ליד החלב והביצים (שכנראה אזלו) – וגם זה, רק לאחר שהיא משתפשפת ב"גרסת בטא" על במה אחרת, והממונים רואים כי טוב.

וזה מדכדך גם משום שזה מעיד על חוסר תעוזה ועל שמרנות, שאחזו בתיאטרון הגדול בארץ, יותר מכל הפקה של מחזמר מסחרי שנולדה לבדר. אבל גם משום שההצגה הזאת מציבה מראה למחסור נוסף שממנו סובל התיאטרון הרפרטוארי ככלל, והוא היעדר עומק יצירתי. כזה שעד לא מזמן בא, למשל, בדמות קבוצות הצעירים שפעלו בתיאטראות כמו היו חממות סטארט-אפים, ושכיום, זולת חיפה, אף תיאטרון אפילו לא טורח להחזיק קבוצה כזאת. שתנסה, שתחקור, שגם תיכשל, אבל שתתפתח ותפתח שחקנים ויוצרים לתיאטרון. ולמה שיחזיקו, אם אפשר לעשות שופינג בבתי הספר למשחק, לחמם במיקרו, ולהגיש: אבל מתי בדיוק הקאמרי הפך לסוג של קניין?

וכל התחושות האלה צפות ואף מתחדדות, לנוכח כך שגרסת הקופי–פייסט בקאמרי ל"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" מוצלחת פחות מאשר גרסת המקור שהוצגה בסמינר. ותשאלו למה, אם מדובר באותה ההצגה? אז נכון, על פניו זו אותה הצגה – האודיסאה של מנהל משאבי האנוש קר המזג בערבות רוסיה הקפואה, עם גופת העובדת הזרה היפהפייה שמתה בפיגוע בירושלים והייתה נשכחת בחדר המתים אלמלא עיתונאי אמביציוזי – ואז גם ההפשרה והתיקון שאליו משתוקק יהושע כסימבול לתיקון הגדול שירושלים וישראל זקוקות לו. ונכון שגם המעטפה נותרה זהה ומצוינת – בין שזו תפאורת הארונות המשרדיים של פרידה שהם, שמשנים כל הזמן צורה ומפעילים את הבמה נהדר, ובין שזו המוזיקה המקורית של אלדד לידור, עם מקהלת הסטודנטים שמבצעת היטב.

השינמוך מגיע דווקא במקום שאמור היה כביכול לשדרג את ההצגה "הסטודנטיאלית" לזירה המקצוענית – והוא בליהוק. מיכה סלקטר, בתפקיד הראשי כממונה, אמנם מבצע תפקיד ראוי, יסודי ומחויב, אבל סביבו שאר השחקנים שגויסו, מאוהד שחר ונדב אסולין ועד להלנה ירלובה ואנסטסיה פיין, נראים בדיוק כמו שנראים שחקנים שהתבקשו ללמוד תפקיד פשוט כי זה הג'וב שלהם. איפה הם ואיפה גרסת המקור של תלמידי הבמאי איציק ויינגרטן – שחקנים-יוצרים, צעירים ושאפתניים שחיו את ההצגה חודשים ארוכים ובאו "להתאבד על הבמה", ומכאן גם המטען הרגשי העמוק והאמין פי כמה שהם העבירו ממנה אל הקהל.

והנה כך, התשוקה והמחויבות לאלגוריה הפיוטית שרקח א.ב. יהושע, הופכים קהים במכבש של פס הייצור הרפרטוארי, ומספקים לא רק שיעור באנושיות, אלא גם שיעור בצניעות: תיאטרון איכותי אינו מוצר מדף שכל שדרוש לו הוא לעשות קופי-פייסט. הצגה צריכה להיוולד באומץ ובחקירה משותפים בחדר החזרות, ואין קיצורי דרך.

@@

מקהלה שליחותו של הממונה על משאבי אנוש צילום ז'ראר אלון
מתוך "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". צילום: ז'ראר אלון, יח"צ הקאמרי
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s