"ליזלוטה במאי" שהתחילה בהדסטארט וכעת בהבימה, היא הצגה קטנה ומתוקה על זוגיות ושברה

פורסם ב-13/7/17, מגזין G – גלובס

רפי דלויה1
"ליזלוטה במאי". צילום: כפי דלויה, יח"צ ההצגה

@@

לפני כשנה, כשהשחקנית תמר חנה שטיירמן ביקשה לשכנע את גולשי הדסטארט להשקיע ב"ליזלוטה במאי", היא כתבה שבמהלך השתתפות בפסטיבל תיאטרון ברומניה היא נתקלה בהצגה בשפה הרומנית, נקרעה מצחוק מבלי להבין אף מילה, והתאהבה. והאמת, אני יכול להבין אותה. הקומדיה השחורה שרקח המחזאי ההונגרי ז'ולט פוז'גאי היא ממתק תיאטרלי מפתיע, שלא רק היה שווה להשקיע בהפקתה (עמדה ביעד הגיוס של 30 אלף שקל, עלתה בתמונע וכיום מתארחת בהבימה), אלא גם כדאי לפקוד. ואם במקרה, אתם חבר'ה בגילאי ה-45-25 שיודעים דבר או שניים על כמה קשה למצוא זוגיות בימינו, אז על אחת כמה וכמה.

ליזלוטה, שאותה משחקת בכישרון שטיירמן (שגם תרגמה), מוכנה לעשות הכול בשביל הזוגיות. הכול. היא כבר לא מאוד צעירה, בת 35, והיא מוכנה להתפשר – פשרות נוראיות, עם סטנדרטים של בני הזוג שרק יורדים והולכים. אבל גם זה לא מספיק. כמו אלמנה שחורה היא "הורגת" את מחזריה – מוות שכמובן בא רק כדימוי, כי אם יש מישהי שמתה ממחזר למחזר זו היא, ליזלוטה היפה, שכמו פרח, רק מחכה להיקטף.

פעם זה אלמן מחוספס, חובב מאכלים מוזרים. פעם רואה חשבון, בתול ושברירי. פעם פרנואיד שמשוכנע שעוד רגע והקרחונים נמסים ולמה להביא ילדים לעולם כזה. פעם האינסטלטור העממי פומבה. פעם משורר שברח מהמחלקה הסגורה, כי בימינו כל מי שרוצה לתת ולא לקחת מקוטלג כחולה נפש – ובסך הכול שישה מחזרים שמגולמים באופן מבריק על-ידי יואב דונט, שמצליח לייצר בכל אחד מהם זהות חדשה, ונפרדת מקודמו.

הצגה זוגית, קטנה, מקסימה ומלאה בחוכמת חיים, שביים אלון אופנהיים, ושאפשר רק לקוות שתמצא במות להתארח בהן.

@@

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s