"פרידה" של הכוריאוגרף אביחי חכם היא יצירת מחול סוערת, אבל גם מאוד חסרה

פורסם ב-10/8/17, מגזין G – גלובס

792A2891
לירז צ'רכי. צילום: אור דנון, יח"צ הבימה

@@

לו צריך היה להעניק נקודות על תעוזה, אביחי חכם, מהכוריאוגרפים הצעירים והמוכשרים בזירה ("סיפור הפרברים", "אוויטה"), ראוי לקבל מהן ביד נדיבה על העלאתה של "פרידה" במסגרת התיאטרון הלאומי. יצירה מז'אנר חדש, תיאטרון מחול במקרה זה, מאתגרת את הקהל ואת הרפרטואר כבר מעצם היותה. וזאת עוד קודם לכך שמדובר ביצירה חושנית, לפרקים על גבול הארוטית, בימים סגריריים שבהם הממשק האמנותי בין ערטול הגוף והנפש אינו מובן מאליו. אז שאפו ליוצר, וגם למנהל האמנותי משה קפטן שאיפשר (וגם חתום על הדרמטורגיה).

אבל עד כאן כוונות טובות, כעת לביצוע – וזה סובל משתי בעיות מהותיות. הראשונה שבהן נובעת כבר בציפיות הכרוכות בבחירת השם, "פרידה", שמגלם דווקא בתמצות שלו הבטחה לרוחב יריעה ביוגרפי מקיף, כמו בסרט הנפלא מ-2002 בכיכובם של סלמה הייק ואלפרד מולינה. הווה אומר, מדובר בדמות כה גדולה מהחיים, שאפילו את שם המשפחה שלה (קאלו) אין צורך להגות. כולם יודעים מי זו פרידה, כמו שאוויטה יש רק אחת. ופרידה היא אכן גיבורת תרבות שמזמן חרגה מגבולות מקסיקו ואת מסגרות הקנבס שעליהם ציירה. פוליטית, מגדרית, תרבותית – מדובר בפרסונה שהשפעתה גדולה מאות מונים מן הגבות העבות ופלומת השפם שמעטרות פוסטרים ממותגים וחולצות טי אייקוניות. אבל פרידה ההיא, הגדולה מהחיים, כמעט שאינה מקבלת ביטוי ביצירה של חכם. לא הציור, לא הצבעוניות (למה רק אדום כל הזמן?), לא הפוליטיקה, אולי נגיעות פה ושם של מגדר ושל מורבידיות. חכם מצמצם את הספקטרום אל הפן הרגשי של אישה נבגדת, שחוותה תאונה קשה וסובלת מנכות כל חייה. פרידה היא כל-כך יותר מזה, והחלל שנפער הוא גדול.

הבעיה השנייה נובעת מהבחירה בלירז צ'רכי לתפקיד הראשי. צ'רכי היא זמרת ייחודית, אבל כאן היא אינה נדרשת לשיר. שחקנית טובה, אבל כאן אינה נדרשת גם לכך (אפילו הקטעים המעטים שבהם היא מדברת מוקלטים). אז מה כן? ריקוד, ועל אף המאמץ הניכר שהיא משקיעה, צ’רכי אינה רקדנית. ודאי שלא בקליבר של הצוות הייצרי והמוכשר כל-כך שסובב אותה, והתוצאה מוזרה בלשון המעטה. שחקנית ראשית שכמעט שאינה נוכחת בתמונות החזקות בהצגה, ואם כן אז כמתבוננת, או ש"מחביאים אותה" מאחור. והפספוס הוא כפול: גם כזה שאינו משתמש בחוזקות של צ'רכי – ולא, הדמיון החיצוני לפרידה אינו נימוק מספיק משכנע – וגם כזה שמחמיץ רקדנית של ממש בתפקיד ראשי שירים את ההצגה לגבהים אחרים.

ויחד עם זאת, מדובר בהפקה תוססת, עם רקדנים מעולים כאמור, כוריאוגרפיה סוחפת ומוזיקה קצבית. רק שהציפיות יהיו בהתאם. מחול כן. תיאטרון – פחות.

@@

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s