ההצגה "מעבר להרים" לוקחת את הילדים למסע קסום בזמן ובמרחב, ואז פנימה אל תוך עצמם

רון שוורץ, מוסף G – גלובס, פורסם ב-28/9/17

מעבר להרים - קרדיט זראר אלון
"מעבר להרים". צילום: ז'ראר אלון, יח"צ המדיטק

@@

בעולם הילדים התזזיתי והכוכבני של ימינו, הצגה המבוססת על "סיפורים פילוסופיים ממקומות רחוקים", כפי שמגדיר את "מעבר להרים" הבמאי-יוצר שי פיטובסקי, נשמעת כהימור פרוע, לא פחות. מה לילדי דור המסכים המושמץ, עם הפרעות הקשב והחיבה המוגברת לתעד את עצמו בשפתיים משורבבות, ולאגדות ומשלים עתיקים מעולמות הזן, היהדות והבודהיזם? ואם לא די בכך, הצגה שבאה בפורמט של "הצגת שטיח"; הווה אומר, בלי רעש וצלצולים ובלי עטיפה מרשרשת שמאפילה על התוכן. איך הם יגיבו הילדים? האם ינחרו בבוז? יתריסו ש"אבא, משעמם לי!". ובכן, הם מרותקים, וגם ההורים שלהם.

מי שמכיר את עבודותיו של פיטובסקי לאורך השנים ודאי שאינו מופתע. מעבר לחוש אסתטי מפותח ולכישרון הטבעי שלו להמחיז סיפור בשפה גבוהה ונגישה גם יחד, אם יש דבר שמאפיין אותו, עוד מימיו כבמאי-סטודנט בסמינר הקיבוצים, עבור כראש קבוצת הצעירים של הבימה ועד היום כראש תיאטרון אלעד הפועל באילת – זה הכבוד שהוא רוחש לקהל שלו. הוא עשה זאת בעבר בהצגות כמו "ביאטריצ’ה", "ארץ חדשה" ו"לא תשנא" – והוא עושה זאת כיום במסע הרגלי המרתק במדבר ב"ירמה לאור ירח" שביים. פיטובסקי סומך על הקהל שלו בלב שלם, ואת אותה הגישה הוא מביא גם אל עולם הילדים.

בעבר ביים בתיאטרון חיפה את "חמור שכולו תכלת" על-פי עבודותיו של הצייר נחום גוטמן, וכיום במסגרת התיאטרון האילתי החדש שלקח להוביל, הוא אכן בא ממקומות רחוקים; אבל לא רק ארבע-חמש שעות נסיעה, אלא מעולם הנצח, עם סיפורי מוסר השכל עתיקים ועם אוקיאנוס שלם של דמיון לצלול אליו.

פיטובסקי, שגרף עם ההצגה פרסים בפסטיבל הילדים האחרון בחיפה, נעזר בחמישה שחקנים מצוינים (בעז דן, דנה יצחקי, רוי קלדרון, מור ענטר והללי ננר) ובמוזיקאי מוכשר אחד (אילון גינזבורג), ויחד הם לוקחים את הילדים למסע בזמן ובמרחב – ואז גם פנימה אל תוך עצמם. פעם הם זקנים, פעם צעירים, פעם סוסים ופעם אנשים – והילדים לומדים שלא חייבים להתחפש כדי לשחק. הכול כבר פה, על השטיח המעופף, וזה מקסים. בין זו המעשייה הסינית העתיקה על האמת שבכד, או המעשייה הבריטית על ג'ק הבטלן שסוחב את החמור על גבו, או זו היהודית על חכמי חלם והאיש שנחוש היה להגיע לוורשה, רק כדי לחזור על עקבותיו ולהיות משוכנע שוורשה וחלם תאומות הן.

בתיאטרון אלעד תוחמים את טווח הגילאים ל-5 עד 9. אני הייתי מחדד קצת את הגבול התחתון אל כיתה א' ומעלה, ואת הגבול העליון פורץ לגמרי, עד 99. וכעת רק ניתן לקוות שהקבוצה המוכשרת הזאת מהדרום תוזמן להתארח ברחבי הארץ, כמו שהתארחה החודש במדיטק בחולון; כי הכישרון שם ואפשר שגם השקט המדברי להביא משהו קצת אחר אל הנוף התרבותי הישראלי. דברים שהנפש כל-כך כמהה אליהם, ילדים ומבוגרים גם יחד.

@@

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s